מדינת רווחה הוא כינוי למכלול המנגנונים שמפעילה המדינה שמטרתם חלוקה-מחדש של המשאבים בחברה, במאמר זה אתייחס בהרחבה לנושא. קריאה מועילה, אבנר הייזלר.
כאמור, מדינת רווחה הוא כינוי למכלול המנגנונים שמפעילה המדינה שמטרתם חלוקה-מחדש של המשאבים בחברה, מנגנונים אלו אוספים משאבים מהאזרחים – בעיקר בצורת מסים, אך לעיתים גם בצורות אחרות – ומחלקים אותם מחדש באופנים הנתפסים כצודקים יותר על ידי התומכים בה. מנגנונים נפוצים של חלוקה מחדש הם מערכות חינוך ובריאות ציבוריות, קצבאות כספיות לצרכים שונים, דיור ציבורי ועוד.
מערכת הבריאות בישראל מורכבת ממספר קטן יחסית של ארגונים גדולים המפעילים שירותי בריאות והיא, בעיקרה, מערכת בריאות ציבורית, המבוססת על כספי מיסים ותקצוב ממשלתי.
ישראל מוגדרת מזה שנים כמדינת רווחה… אם כך, נשאלת השאלה מדוע תושבי המדינה מתבססים על מערך רפואי משלים ו/או פרטי ?
מערכת הבריאות בישראל בנויה כפירמידה, המורכבת משלושה חלקים :
חוק ביטוח בריאות ממלכתי –
בבסיס הפירמידה עומד חוק ביטוח בריאות ממלכתי (התשנ"ה, 1995), המעניק לכל תושב במדינת ישראל סל שירותים בסיסי מעצם שיוכו לאחת מארבעת קופות החולים – כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית.
החוק פותח בהצהרה דקלרטיבית לפיה החוק יהיה מושתת על ערכי "צדק, שוויון ועזרה הדדית". זהו חוק הנמנה עם החקיקה הסוציאלית הישראלית ובבסיסו הוא מבקש להבטיח כי חלוקת משאבי סל הבריאות הממלכתי תעשה באופן אשר יבטיח שכל מבוטח יהיה זכאי ונגיש לקבלת השירותים הכלולים בסל בהתאם לצרכיו ובאופן שוויוני. כל תושב משלם בהתאם ליכולתו (ועד לתקרה הקבועה בחוק), ומקבל מתוך השירותים הכלולים בחוק, באופן שוויוני בהתאם לצרכיו הרפואיים.
התשלום לקופת החולים מתבצע דרך תלוש השכר או לחילופין דרך המוסד לביטוח לאומי עבור תושבים שאינם חלק ממעגל העבודה.
שירותי בריאות נוספים (שב"נ) –
כל קופת חולים מספקת למבוטחיה תוכניות הכוללות שירותי בריאות נוספים (שב"נ), מעבר לסל השירותים הבסיסי הניתן עפ"י חוק.
שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן) הם תולדת הפער שהיה קיים בין שירותי קופות החולים הקטנות לבין השירותים שהעניקה קופת חולים הכללית, שרוב רובם של המבוטחים הקיימים השתייכו אליה.
כל חבר קופת חולים זכאי להצטרף מרצונו לתכנית שב"ן שמציעה הקופה תמורת תשלום, בלא תלות במצבו הבריאותי או בגילו. התשלום הוא אחיד לכל החברים באותה קבוצת גיל ובאותה תכנית.
תוכניות השב"נ שונות מקופה לקופה, אך בעיקרן מעניקות שרותי רפואה נלווים בדמות : התייעצות עם רופאים מומחים, רפואה משלימה, בדיקות הריון, תרופות מחוץ לסל ועוד.
ביטוחים פרטיים –
חברות הביטוח, הינן גופים פרטיים המנותקים מהתפישה הסוציאלית הרווחת בתחום הבריאות.
הביטוח הוא אמצעי חוקי וכלכלי המיועד לחלק בין הרבים את הנזקים העלולים ליפול למעמסה על היחיד.
בהיבט הכלכלי מטרת הביטוח היא לספק הגנה מפני היבטים כספיים של אי-ודאות וסיכון.
חברות הביטוח השונות מציאות מגוון רחב של כיסויים ביטוחיים, כדוגמת פוליסות בריאות הנותנות מענה במקרה של ניתוחים, השתלות, אמבולטורי וכו', פוליסות המעניקות פיצוי במקרה של תאונה אישית, פוליסות סיעוד ועוד.
גובה דמי הביטוח והיקף הכיסוי הביטוחי, נקבע בהסכמה בין המבטח לבין המבוטח ומגובה בטופס הצטרפות המהווה חוזה לכל דבר ועניין.
חברת הביטוח לא יכולה בשום אופן להרע את תנאי ההתקשרות מול המבוטח.
במסגרת ההצטרפות לחברת הביטוח, על המבוטח לעבור הליך חיתום רפואי בו הוא מצהיר על כל לקות רפואית ו/או מגבלה ממנה הוא סובל.
בהתאם להצהרת הבריאות עומדת בפני חברת הביטוח הזכות להחליט באם לצרף את המועמד לביטוח לפוליסה, ואם כן באילו תנאים. בבואה לבחון את הנושא, חברת הביטוח מעריכה סיכונים אקטואריים טהורים, מתוך תפישה כלכלית נטו.
תושבי המדינה זכאים כיום לסל שירותי בריאות רחב, אך בצער במקרים רבים נאלצים להסתמך על ביטוחים פרטיים שרחשו בכדי לשפר את הזמינות והמהירות שבקבלת הטיפול הרפואי, ולא פחות חשוב להגדיל את הפיצוי לו זכאים מתוקף מצבם הרפואי, שכן הסתמכות על רשויות המדינה בלבד עלולה לדרדר אותם אל מתחת לקו העוני.
האתוס הרשמי מספר שמדינת ישראל קמה כמדינת רווחה. דור המייסדים היה קרוב לרוח הסוציאליסטית של שוויון ואחווה, כיום כנראה זהו אתוס בלבד.
